מנשיקוב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת התובע (להלן: "המבקש") להורות על הוצאת תצהירי העדות הראשית שהגישו הנתבעות 2 ו- 4 (להלן: "המשיבות") מתיק ביהמ"ש, הואיל והתצהירים הוגשו באיחור ניכר ללא נטילת רשות מביהמ"ש.

2.הואיל והבקשה הנ"ל הוגשה בסמוך למועד ישיבת הקדם שהייתה קבועה בפניי הוריתי כי הבקשה תידון במועד הקדם הנ"ל.

3.המבקש לא הופיע לישיבה הנ"ל, ועקב כך הוריתי על מחיקת הבקשה.

4.בישיבה הבאה ביקש המבקש לחדש את בקשתו וחזר וטען, כי תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבות הוגשו באיחור של 3 חודשים מן המועד שנקבע לכך ע"י ביהמ"ש, ללא שנתבקשה או ניתנה רשות ביהמ"ש לכך, ותוך זלזול בהחלטת ביהמ"ש. לפיכך, יש להורות על הוצאת התצהירים, כך טוען המבקש, תוך חיוב המשיבות בהוצאות.

5.בתגובתן, ציינו המשיבות כי הן כבר הגישו תצהיריהן טרם הגשת בקשת המבקש, ולכן יש לדחות את הבקשה שלא לאפשר להן הגשת תצהירים. המשיבות מודות, כי התצהירים הוגשו באיחור אך טוענות, כי אין בכך כדי לגרום נזק למי מהצדדים, באשר התצהירים מטעמן הונחו בפני ביהמ"ש זמן רב לפני מועד דיון ההוכחות הקבועה בתיק דנן.

6.אחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות ולאחר שקילת טיעוני הצדדים, לא מצאתי לנכון לנקוט בצעד דרסטי וקיצוני של הוצאת תצהירי העדות הראשית שהגישו המשיבות מתיק ביהמ"ש, בשל האיחור בהגשתם.

7.המועד שנקבע להגשת תצהירים הוא מועד שנקבע על ידי בית המשפט, ולכן חלה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הקובעת כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד שנקבע על ידו: 

 "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

8.שיקול דעת בית המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד אינו מוגבל, וזאת להבדיל מהארכת מועד שנקבע בחיקוק –

"כל מקום שמועד נקבע על ידי בית המשפט או הרשם, בית המשפט והרשם רשאים להאריך את המועד לפי שיקול דעתם, ושיקול דעת זה אינו מוגבל; הפה שאסר הוא הפה שהתיר.... בין כה וכה, באין הוראה אחרת, רשאים בית המשפט והרשם להאריך את המועד בדיעבד, גם לאחר שכבר עבר".

(ראו: ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בעמ' 886).

9.בבקשתו להורות על הוצאת תצהירי המשיבות מתיק ביהמ"ש, מבקש המבקש למנוע מן המשיבות הבאת ראיות מטעמן להוכחת הגנתן. מדובר בסנקציה המוטלת על בעל דין שלא הגיש תצהיר, כאמור בתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם במקרה דנן, כאמור, עוד קודם להגשת הבקשה הוגשו התצהירים מטעם המשיבות.

10.יתרה מכך, הסנקציה הקבועה בתקנה 168 הינה סנקציה חמורה שיש להפעילה רק במקרים חריגים של זלזול בהליך השיפוטי תוך התרשלות חמורה ומשכלו כל הקיצין.

11.לא אחת נפסק, כי מטרתו של ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם, וכי על בית המשפט לאפשר ככל הניתן תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים, כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477; ר"ע 551/83 ברגר נ' ונטורה, פ"ד לח (1) 266; רע"א 1465/97 ברש נ' פרנקל; בר"ע 460/08 מדינת ישראל (משרד המשפטים) נ' בנק אוצר החייל בע"מ, שם נדון עניינם של נתבעים אשר לא הגישו כלל תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע וביהמ"ש קיבל את בקשתם להארכת מועד להגשת תצהיריהם).

12.ברע"א 460/08 מדינת ישראל (משרד המשפטים) נ' בנק אוצר החייל בע"מ, קיבל בית המשפט תצהיר של צד שהוגש ביום הדיון עצמו ולשם כך דחה את שמיעת ההוכחות :